ציסטינוריה סוג 3 [גורם סיכון בבולדוג וריאנט 2&3]

רקע ותיאור מלא

בסיס גנטי ציסטינוריה סוג 3 – בבולדוגים, בולדוגים צרפתיים ומסטיפים כרוכה במוטציות מרובות בעיקר בגנים SLC3A1 ו-SLC7A9. מוטציות מפתח ב-SLC3A1 כוללות c.574A>G (p.Ile192Val) באקסון 2 ו-c.2092A>G (p.Ser698Gly) באקסון 10. מוטציה ב-SLC7A9, c.649G>A, גם קשורה אך אינה מזוהה על ידי חלק מהבדיקות הגנטיות המסחריות לסוג 3. מוטציות אלו פוגעות בתפקוד קומפלקס טרנספורטר הציסטין האחראי על ספיגה חוזרת של ציסטין בכליות. התורשה היא בעיקר אוטוזומלית רצסיבית; כלבים עם שני עותקים מוטנטיים בדרך כלל מראים סימני מחלה, בעוד שנשאים בדרך כלל אינם מושפעים אך יכולים להעביר את המוטציה. פתופיזיולוגיה קומפלקס טרנספורטר הציסטין הנוצר מחלבונים מ-SLC3A1 (rBAT) ו-SLC7A9 אינו מתפקד עקב מוטציות אלו. פגיעה בתפקוד הטרנספורטר גורמת לעודף ציסטין בשתן, אשר מסיס בצורה גרועה ויוצר גבישים המתקבצים לאבנים בדרכי השתן (אורוליתים). אבנים אלו יכולות לחסום את דרכי השתן, להוביל לכאב, זיהומים, ועלולות לגרום לנזק לכליות. סיבוכים כלבים מושפעים סובלים לעיתים קרובות מאורוליתיאזיס ציסטינית, הגורמת לתסמינים כמו קשיי השתנה, דם בשתן, והשתנה תכופה. חסימת דרכי השתן מאבנים יכולה לגרום לכאב חמור ולדרוש התערבות רפואית או כירורגית. בעיות כרוניות עשויות לכלול זיהומים חוזרים בדרכי השתן ונזק כרוני לכליות אם אינן מטופלות. מדוע זה חשוב למגדלים ולווטרינרים בולדוגים וגזעים קשורים להם תדירות גבוהה של מוטציות אלו, כאשר חלק ניכר מהאוכלוסייה הם נשאים או מושפעים. בדיקות גנטיות עוזרות למגדלים להימנע מהרבעת שני נשאים, ובכך מפחיתות את שכיחות הציסטינוריה בצאצאים. וטרינרים מסתמכים על ידע זה לאבחון מוקדם וכדי להנחות טיפול וניהול של כלבים מושפעים. הבדיקה הגנטית מזהה וריאנטים גנטיים ידועים בלבד ואינה מהווה אבחנה קלינית. אבחון מחייב בדיקה וטרינרית.